אנארכיה של יחסים

האהבה הרומנטית המושלמת נמצאת בתפיסה החברתית שלנו מעל כל יתר מערכות היחסים. מעל למערכת היחסים עם ההורים. מעל מערכת היחסים עם חברי ילדות או חברי נפש. אנרכיסטים של מערכות יחסים, שלרוב גם מקיימים כמה מערכות יחסים במקביל, מסתכלים על מערכות יחסים אחרת. מי החליט שאותה "אהבה מושלמת", אהבה שמעורבת בה גם משיכה מינית, חשובה יותר מאהבה משפחתית, או אהבה חברית עמוקה או מהורות משותפת? בוודאי שזה נורא כיף אהבה רומנטית והתאהבות זה מצב שואב ומקסים. אבל למה לחיות דווקא עם האדם הזה ולא עם מישהו שהוא חבר הכי טוב שלך או מישהו שהוא משפחה שלך או מישהו שהוא הורה לילדים משותפים או בכלל לבד? הרי מערכות יחסים הן פלואידיות ומשתנות. אולי מי שהיה פעם אהבה רומנטית הופך למשפחה וחבר אינטימי טוב, למה זה רע בעצם? והאם חייבים להיפרד בגלל זה? ואולי מי שהיה ידיד אפלטוני שנים פתאום הופך לאהבה רומנטית? אז מה? אם יש טולרנטיות לגמישות הזו ולשינוי ואם יש אפשרות לאהוב יותר מאחד או להימשך ליותר מאחד ואפילו לחוות כל מיני סוגים של אהבות במקביל ולקיים מיניות עם מי שרוצים זה הרבה יותר פשוט.
הרי כל מערכת יחסים היא ייחודית והיא עם אדם ייחודי ושונה ולכן גם כל אהבה בפני עצמה שונה ואחרת. מראש לאנרכיסטים של מערכות יחסים מוזר להשוות אהבות ולקבוע להן היררכיות של חשיבות. על פי תפיסתם איזה סוג של מחויבות בני אדם רוצים לקחת ועם מי אינו משהו שאמור להיות מוכתב על ידי החברה והנורמה, אלא על ידי בני האדם עצמם.