מרכיבי טראומה

בכל טראומה יש כמה מרכיבים ואני אתאר אותם כמי שעובדת המון עם פוסט טראומה בטיפול. לא מתוך ספרות על טראומה, אלא מתוך ניסיון. אני לא אדבר כרגע על חוסר קוהרנטיות של טראומה, או היכן במוח היא נשמרת או על פרטים מודחקים וחסרים. כל אלו חשובים. אדבר על מרכיבי הזהות של טראומה. מה אנחנו לומדים ממנה על עצמנו.

בכל טראומה בדרך כלל יש מרכיב של הפתעה. אנחנו כבני אדם לא אוהבים הפתעות, לפעמים אפילו טובות ובטח רעות, כי הן מצביעות על חוסר שליטה, חוסר וודאות וחוסר הבנה של סיטואציה או חוסר מוכנות שלנו לעתיד כדי לשמור עלינו. ממרכיב ההפתעה אדם יסיק על עצמו שהוא טיפש, מסוכן לעצמו או לא מבין את המציאות כמו שהיא ולכן לאדם כמוהו העולם הוא מקום מסוכן באופן קבוע.

בכל טראומה יש אלמנט של חוסר אונים, מלכוד, הבנה שלא משנה באיזו דרך נבחר אין שום דרך טובה לצאת מהסיטואציה. חוסר אונים זה מקום נורא קשה, אולי אחד הקשים לבני אדם. זה להיות ארנב קפוא מול פנסי רכב מתקרב. אין איך לצאת מהסכנה. והאימה במקום הזה יכולה להיחוות כאימת מוות וסכנת חיים. ולפעמים היא אכן כזו.

וחווית חוסר האונים מול חווית אונים ושליטה יעשו את ההבדל בין פוסט טראומה ל'סתם' חוויה קשה.

בכל טראומה יש אשמה. היא לא צריכה להיות הגיונית אבל היא שם. בצורה לא מודעת האשמה מחזיקה אונים. כי אם אני אשמה אני יכולה לעשות משהו אחר בעתיד כדי לא להיכנס לסיטואציה הזו שוב. לפעמים אשמה מודעת ולפעמים לא. אבל היא חלק משמעותי ממה שהופך את הפגיעה לפוסט טראומה.

אשמת האדם מהעוטף יכולה להיות למה הלכתי לגור ליד עזה כשידעתי שזה חמישה אחוז גיהנום? אשמת השורד תהיה למה אני ולא הוא? אשמת אדם שאיבד אדם קרוב למחלה למה לא הצלתי אותו? או למה לא הייתי איתו ברגעיו האחרונים ונטשתי? אשמת הנאנסת תהיה הגוף שלי גרם לו לרצות אותי או היה רגע של הנאה גופנית אז כנראה רציתי את זה.

כלומר גם במקומות בהם כל האשמה על התוקף אנשים ייקחו אשמה על עצמם. ואז לדוגמה הנאנסת תשמין כי בצורה לא מודעת ככה היא שומרת על עצמה ולא חסרת אונים ואולי גם מענישה את עצמה ואת גופה. וכד'.

והמרכיב האחרון הוא בדידות. בתוך כל זה האדם הופקר, ננטש, היה לבד. אולי על ידי כולם, אולי על ידי ההורים שלא היו שם להציל אותו, אולי על ידי המדינה. לפעמים על ידי עצמו. הגוף קפא, האדם התנתק ונטש את עצמו.

וכתוספת על כל אלו תנצח הבושה. או על טיפשות שהכניסה את האדם לסכנה, או על תחושת פגימות של הגוף או הנפש שבגללן הוא נפגע או ננטש, על פי פרשנות לא מודעת שלו.

זה לרוב לא הגיוני, אבל להילחם בתת מודע דרך הגיון בעייתי. ואם נזכור שתת המודע מחזיק באשמה כדרך יחידה לאונים וביטחון עתידי להגיד לאדם 'אתה לא אשם' לא יעזור. אי אפשר לקחת מאדם את ההגנה היחידה שלו בעולם בלי לתת לו הגנה חליפית. לכן עבודה עם טראומה מצריכה כלים שונים מהגיון.

וחיבוק גדול מכאן לכולנו. לא לכולנו יש פוסט טראומה על שלל סימניה, אבל לכולנו יש טראומות. חוויות עבר לא מיטיבות ופגיעות שעיצבו ומעצבות את חיינו ואת האמונות הרעות שלקחנו משם על עצמנו. המוח שלנו מנסה להגן עלינו דרך פגיעה בערך העצמי שלנו. זה כל כך מבאס שזה מה שהוא עושה. אולי אם היינו יודעים שכולנו ב@$&_ הזה יחד זה היה לכל הפחות קצת פחות בודד. ❤️💔